החלטה בתיק מ"ת 34507-05-11 - פסקדין

1.         בפניי בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.         המשיב 1 מואשם כי ביום 13.5.11, השתתף בהתפרעויות במה שקרוי "יום הנכבה" וזרק אבנים לעבר כוחות משמר הגבול כאשר פניו היו מכוסים ברעלה שחורה. המשיב 2 מואשם כי תקף שוטר בנסיבות מחמירות במהלך האירוע.

על פי הנטען בכתב האישום, תצפיתן משטרתי בשם אסף עובדיה (להלן: התצפיתן), ראה את המשיב 1 זורק אבנים  ולאחר מכן, נכנס לרכב מסוג פורד טרנזיט שעמדה כ- 20 מטר ממקום זריקת האבנים. שוטרי משמר הגבול עצרו שלושה אנשים שהיו בטרנזיט וביניהם המשיב 1. במהלך ביצוע המעצרים, נטען כי המשיב 2 היכה באמצעות קרש שהחזיק בידו בראשו של אחד משוטרי המעצר ששמו תאופיק אבו האני (להלן: תאופיק), כאשר ראשו של תאופיק היה מוגן בקסדה. שוטר אחר בשם איתן תלמי (להלן: איתן), הגיע לטרנזיט וריסס את פניו של המשיב בגז פלפל.

עוד נטען בכתב האישום,  כי בטרנזיט נמצאו "רעלות" להסתרת פנים, אבנים מתחת למושב האחורי וג'ריקן צהוב שהכיל דלק. ברם, אין  סעיף אישום בהוראות החיקוק המתייחס לעניינים האלה.

3.         קיימת מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מצאתי ממש בטענות הסניגורים, אשר מביאה אותי למסקנה כי יש חולשה ראייתית ניכרת בראיות כנגד כל אחד מהמשיבים.

4.         באשר למשיב 1, הראיה הישירה היחידה העומדת לחובתו, היא עדותו של התצפיתן. בהודעת התצפיתן, נמסר כי הוא זיהה את החשוד על פי פרטי לבוש ושמר על קשר עין עמו מרגע זריקת האבנים ועד שהגיע לטרנזיט ונכנס לתוכה. התצפיתן מעיד כי דיווח ממקום התצפית לקצין מג"ב בשם אייל על פרטי הלבוש של החשוד ועל פרטי הרכב. בחומר החקירה לא נמצאה כל הודעה של הקצין אייל. ישנה התייחסות בדיווח שמסר התצפיתן בהודעות של השוטרים תאופיק ועפיף שאהין ואולם לטענתם הדיווח שהגיע מהתצפיתן ו/או דרך הקצין אייל, היה שברכב נמצאים רעולי פנים. לא נמסר על ידם כי קיבלו דיווח בשלב כלשהוא על כך שלטרנזיט הגיע חשוד בזריקת האבנים עם תיאור לבוש כפי שמסר התצפיתן בהודעתו. לכן, אין עדות בזמן אמת שיש בה כדי לתמוך בעדות התצפיתן על פרטי הזיהוי של החשוד שראה זורק אבנים.

            באשר להודעת התצפיתן עצמה, יש לייחס לה משקל נמוך ביותר, משום שהשוטר מסר את ההודעה הכוללת תיאור על פי פרטי לבוש החשוד אחרי שהשוטרים האחרים הציגו בפניו את החשוד לזיהוי. זאת אומרת, התצפיתן ראה את המשיב 1 עם פרטי הלבוש שלבש בעת שנעצר, לפני שהשוטר מסר את הודעתו. נראה, אם כן, כי לא ניתן יהיה לקבוע ברמה הדרושה להרשעה בפליליים, האם התצפיתן זכר את פרטי הלבוש שמסר בדיווח מהתצפית, או שהתיאור שבהודעתו הושפע מפרטי הלבוש של החשוד שראה בעת שהוצג בפניו לזיהוי על ידי השוטרים האחרים.

5.         באשר למשיב 2, הראיה הישירה היחידה העומדת לחובתו, מצויה בהודעת השוטר איתן, אשר מתאר את התקיפה באמצעות חפץ "שנראה כמו קרש כהה". איתן מוסיף כי אחרי שריסס גז פלפל בפניו של משיב 2, זז המשיב 2 אחורה והפיל את הקרש מידו. לאחר שנעצרו החשודים האחרים, חזר איתן ועצר את המשיב 2 במקום.

יצוין כי השוטר תאופיק מעיד כי חש במכה חזקה בראש דרך הקסדה אך הוא אינו יודע ממה קיבל את המכה.

            המשיב 2 בהודעתו מכחיש מכל וכל שהיכה את השוטר כנטען ואף מציג תמונות שצולמו על ידי מאן דהו במהלך האירוע, שברובן רואים אותו מוכה ומובל על ידי השוטרים, לאחר שרוסס גז פלפל בפניו.

            עדויות התביעה מוחלשות בשל כך שלא נתפס הקרש שעל פי הנטען בוצעה בו התקיפה. מדובר בראיה חפצית בעלת חשיבות ראייתית במדרגה הגבוהה ביותר. אמנם ישנם מקרים בהם יש הצדק סביר לאי תפיסת כלי תקיפה (כגון היעלמותו או נסיבות מבצעיות אשר מנעו מהשוטרים לתפוס את הכלי). ואולם במקרה הנדון, מוסר איתן בהודעתו כי אחרי שנעצרו כל החשודים, הוא חזר על מנת לבצע חיפוש בתוך הטרנזיט והוציא ממנו חפצים שונים שעל פי החשד שימשו את החשודים לביצוע עבירות. לא נרשם בהודעתו כי חיפש את קרש התקיפה. מאחר ועולה מהודעת השוטר כי המשיב 2 נעצר באותו מקום שביצע את התקיפה, יש להניח כי קרש התקיפה שלטענת השוטר נפל מידיו של המשיב 2, נשאר במקום. אף על פי כן, כאמור, לא נתפס המוצג. אם כן, נראה כי אין כל הצדק סביר מחומר הראיות לאי תפיסת החפץ.

לכאורה בפנינו מחדל חקירתי שיש בכוחו להעמיד בסימן שאלה את יכולת התביעה לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליה (קדמי "על הראיות" מהד' משולבת ומעודכנת תש"ע - 2009, חלק רביעי עמ' 1981).

            בנוסף, יש בתמונות שצולמו במהלך האירוע, אשר הוגשו על ידי ההגנה, כדי לתמוך במידה מסוימת בגרסתו של המשיב 2. מדובר בתמונה אחת שבה רואים שוטר מחזיק מאחור באחד החשודים האחרים, והמשיב 2 מחזיק באחד מידיו של החשוד האחר, ככל הנראה בניסיון לחלצו מידי השוטר. לפי עדותו של איתן, המשיב 2 הגיע לחלץ את החשוד האחר, כאשר כלי התקיפה היה בידו. לעומת זאת, מהתמונה הזאת אנו רואים כי לא היה בידיו של המשיב 2 חפץ כלשהו בעת שניסה לחלץ את החשוד האחר מידיו של השוטר. בתמונה נוספת, רואים את המשיב 2 רגעים אחרי שרוסס בגז פלפל, כאשר השוטר מפריד בינו לבין החשוד השני. שוב, לא נראה כל קרש בתמונה. אמנם לא מדובר בראיות  שבכוחן לנקות את המשיב 2 מכל אשמה (שהרי אין בפנינו תמונות המתעדות את כל שלבי האירוע). ואולם נראה בשלב זה, כאמור, שבכוחן של התמונות להחליש את משקל ראיות התביעה.

            (בשלב זה, אני מחזיר את התמונות לידיו הנאמנות של ב"כ המשיב 2).

6.         לסניגורים היו טענות נוספות ואלה מן הסתם ייבחנו במשפט עצמו. די בדיון בטענות הנ"ל כדי להכריע את הכף לעבר שחרורם של המשיבים.

7.         קיימת עילת מעצר כלפי המשיב 1 בשל ביצוע עבירת אלימות על רקע לאומני וכלפי המשיב 2, בשל ביצוע מעשה אלימות בנשק קר. 

8.         המשיבים מבקשים להשתחרר בתנאי שחרור בערובה. יש לאמץ את החלופות המוצעות. כאמור, אין למשיבים עבר פלילי. לא מדובר באנשים צעירים. שניהם בני 30 ו- 31, נשואים ועובדים לפרנסת משפחתם. יש גם להביא בחשבון כי מאז אירועי "יום הנכבה", פחתו עד מאוד או הפסיקו אירועי זריקת האבנים לעבר שוטרים  בעיסוויה.

9.         לאור כל האמור, אני מורה על שחרור המשיבים בתנאים המפורטים להלן:

א.         כל אחד מהמשיבים יישאר במעצר בית מלא בביתו, תוך אפשרות ליציאה לעבודה בפיקוח צמוד של ערב להנחת דעת בית המשפט, אשר תפקידו לפקח על המשיב בדרכו ממקום מעצר הבית למקום העבודה ובחזרה ממנו. בהנחה שהמשיבים עובדים מחוץ לעיסוויה, אין צורך שהמפקח יישאר איתם במהלך שעות העבודה. במהלך שעות העבודה, לא ייכנסו לעיסוויה.